ניצן נולדה ביום ה’ באב תשנ”ה, 1 באוגוסט 1995, בפרדסיה, בתם של רונית ולוי רחום ואחות בכורה לגיל, עומרי ועופרי.

כבר מילדותה בלטה ניצן ברגישותה הרבה, בלב הרחב שלה וביכולת הנדירה לראות כל אדם באמת.

היא גדלה בבית חם ואוהב, שבו ערכי המשפחה, הנתינה והדאגה לאחר היו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום, וערכים אלו ליוו אותה לאורך כל חייה והפכו לחלק משמעותי ממי שהייתה.

ניצן הייתה עבור בני משפחתה הרבה מעבר לאחות בכורה. היא הייתה עוגן, מקור כוח וכתובת לכל שאלה, התלבטות או קושי.

אחיה ואחיותיה מספרים כי הייתה עבורם כמו אמא נוספת- תמיד מעודדת, מייעצת, מכוונת ומאמינה בהם ללא תנאי.

היא ידעה להעניק תחושת ביטחון, אהבה ושייכות, ותמיד דחפה את הסובבים אותה להגשים חלומות, להעז ולשאוף גבוה.

היא התחנכה בבית הספר היסודי “תפוז” בפרדסיה ובהמשך בבית הספר התיכון “קריית חינוך דרור” בבני דרור.

במקביל ללימודיה סייעה להוריה בניהול המסעדה המשפחתית, מתוך תחושת אחריות, מסירות ואהבה למשפחה.

את שירותה הצבאי החלה כסמלת מבצעים ובהמשך שירתה כמש”קית משאבי אנוש בבה”ד 8 שבמכון וינגייט.

לאחר שחרורה מהצבא טיילה והחלה לעבוד במגוון מקומות, בכל מקום אליו הגיעה הותירה חותם בזכות אישיותה החמה, חיוכה הכובש והיחס האנושי שהעניקה לכל אדם.

זמן קצר לאחר מכן, החלה ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת אריאל במסלול דו-חוגי בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובמשאבי אנוש ופיתוח ארגוני.

לצד לימודיה עבדה עם ילדים, תחום שהפך לחלק מרכזי בחייה ולייעוד של ממש.

הקשר של ניצן לילדים היה טבעי ועמוק במיוחד. הייתה לה יכולת נדירה להעניק לכל ילד תחושת ביטחון, אהבה ורוגע. ילדים נמשכו אליה באופן טבעי, והורים סמכו עליה בלב שלם. עבור רבים היא הייתה הרבה מעבר למטפלת- היא הייתה דמות משמעותית, מחבקת ומלווה, שהותירה חותם עמוק בליבם.

ניצן אהבה את החיים בכל ליבה. היא ידעה למצוא שמחה גם ברגעים הפשוטים ביותר, להאיר כל חדר שאליו נכנסה ולהעניק תחושת חום לכל מי שהיה לצידה.

היא הייתה הראשונה לעזור, לעודד, לפרגן ולהושיט יד, מבלי לצפות לדבר בתמורה.

החיוך שלה, הצחוק המתגלגל והלב הענק שלה היו חלק בלתי נפרד ממנה.

"האהבה ניצחה בחייהם ובמותם"

המשפחה והחברים מספרים כי אהבתם של ניצן ולידור הייתה מטורפת ממש כמו בסרטים.

הם אהבו לטייל ביחד, לצאת לפסטיבלים הטובים בעולם, לצאת למסעדות הטובות ביותר.

לחיות את החיים כבלתי נשכחים, מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מהם.

בחודשים האחרונים לחייהם הם התרגשו להפוך למשפחה. 

​

ניצן חלמה להקים בית ומשפחה משלה. היא הייתה בחודש הרביעי להריונה, תקופה של ציפייה, התרגשות וחלומות גדולים לעתיד.

האימהיות הייתה חלק בלתי נפרד מאישיותה – בדרך שבה אהבה, דאגה, חיבקה והעניקה מעצמה ללא גבול.

המילים שליוו את חייה – “לחיות ~ לאהוב ~ לצחוק” - משקפות את הדרך שבה בחרה לחיות.

דרך של אהבה, נתינה, שמחת חיים ואמונה בטוב.

כך תיזכר ניצן תמיד- אישה בעלת לב ענק, נשמה טהורה ואור גדול שהמשיך לגעת בכל מי שזכה להכיר אותה.